כיצד היעדר ליבה משפיע על השימושיות של גלילי נייר טואלט?

• התאמה למחזיק סטנדרטי: גלילים מסורתיים מסתמכים על הליבה כדי להחליק על המוט של המחזיק, אבל גלילים חסרי ליבה משתמשים במבנה הרקמה הדחוס והצפוף שלהם כדי להישאר בטוחים. הסלילה ההדוקה יוצרת "תעלה פנימית" יציבה (גם ללא ליבה) האוחזת בחוזקה במוט המחזיק, ומונעת החלקה או נדנוד בזמן השימוש. זה עובד עבור כל סוגי המחזיקים הסטנדרטיים: מוטות קפיציים-, מוטות קבועים או מתקנים צמודי קיר- (למגורים או מסחריים).

• אין שיבוש מליבות פגומות: לחמניות מסורתיות לעתים קרובות נתקעות אם ליבת הקרטון נקרעת, מתקמטת או מתרופפת על המוט-מה שמאלצת את המשתמשים למשוך בצורה לא אחידה או אפילו להשליך גלילים חלקיים. גלילים חסרי ליבה מבטלים את הסיכון הזה לחלוטין: ללא ליבה לנזק, הרקמה ניזונה באופן עקבי, גם אם הגליל כמעט ריק.

• יכולת הסתגלות למתקן מסחרי: בחללי תנועה- רבים (לדוגמה, משרדים, בתי מלון), גלילים ללא ליבה משתלבים בצורה חלקה ברוב המכשירים המסחריים הסטנדרטיים. מותגים מסוימים אפילו מעצבים גלילים חסרי ליבה עם קצוות מחודדים מעט כדי לשפר את התאימות עם מחלקים בתפזורת, מה שמפחית את הצורך במילוי חוזר תכוף.

• ממוזער "מעל-משיכה": גלילים מסורתיים גורמים לעתים קרובות למשיכת יתר-(תופסת יותר רקמה מהנדרש) מכיוון שהליבה יוצרת חיכוך כנגד המוט של המחזיק. החיכוך הזה יכול לגרום לרקמה להתנגד בהתחלה, ואז לפתע לשחרר בסדין גדול. לגלילים חסרי ליבה אין חיכוך הקשור לליבה-; הרקמה ניזונה בצורה חלקה ובאופן צפוי, כך שמשתמשים יכולים לקרוע בדיוק את מספר הסדינים שהם צריכים-והפחתת פסולת רקמות.

• אפילו קריעה עד הגיליון האחרון: גלילים מסורתיים משאירים מאחור כמות קטנה של רקמה (~5-10% מהגליל) שאי אפשר להשתמש בה מכיוון שהיא כרוכה בחוזקה סביב הליבה. גלילים חסרי ליבה מבטלים זאת: כל גיליון נגיש, עד השכבה הסופית. הסלילה הצפופה מבטיחה שהרקמות נשארות שלמות גם כשהגליל כמעט ריק, כך שהמשתמשים לא יצטרכו להיאבק בקצוות רופפים ומרופטים.

• אין שאריות של פסולת רקמות: בגלילים מסורתיים, הרקמה הקרובה ביותר לליבה נזרקת לרוב מכיוון שהיא דבוקה לקרטון (במיוחד אם הליבה סופגת לחות). לגלילים חסרי ליבה אין ליבה ללכידת רקמות, כך ש-100% מהרקמות ניתנות לשימוש-עוד ניצחון עבור שמישות וקיימות.

• משקל מופחת: ליבות מסורתיות מוסיפות 5-10 גרם משקל מיותר לכל גליל. גלילים חסרי ליבה הם קלים יותר, מה שהופך אותם לקלים יותר להרמה, לנשיאה מאחסון לחדר האמבטיה ולהרכיבם על מחזיקים. לדוגמה, גליל ללא ליבה עם 300 גיליונות שוקל ~80-90 גרם, לעומת ~90-100 גרם לגליל מסורתי עם אותה ספירת גיליונות.

• פרופיל רזה יותר: ללא ליבה, לגלילים חסרי ליבה יש קוטר דק יותר ב-15-20% (כפי שצוין קודם לכן: 10-11 ס"מ לעומת . 12-14ס"מ עבור לחמניות מסורתיות). צורה דקה זו מתאימה יותר בנוחות לידיים קטנות, ומפחיתה את הסיכון להפלת הגליל במהלך ההתקנה. זה גם הופך את הגליל לקלה יותר לאחיזה בעת קריעת רקמות, מכיוון שאין ליבה מגושמת להיאחז בה בצורה מביכה.

• התקנה חלקה יותר: גלילים מסורתיים דורשים לפעמים יישור החור של הליבה עם המוט של המחזיק - צעד קטן אך מתסכל אם הליבה לא מיושרת. לחמניות חסרות ליבה, לעומת זאת, ניתן פשוט להניח על המוט; השכבה הפנימית הגמישה שלהם מתאימה לגודל המוט, ומבטלת את הצורך ביישור מדויק.

מיתוס נפוץ לגבי לחמניות חסרות ליבה הוא שהן מתמוטות או מאבדות צורה כשהן כמעט ריקות. במציאות, טכנולוגיית סלילה מתקדמת מבטיחה שגלילים ללא ליבה ישמרו על יציבות לאורך כל אורך חייהם:

• סלילה צפופה,-תומכת בעצמה: גלילים חסרי ליבה מפותלים באמצעות תהליך "הדוק-שכבה" הדוחסת כל גיליון כנגד השני. זה יוצר מבנה -תומך בעצמו שאינו קורס, גם כאשר נותרו רק 10-15% מהרקמה. גלילים מסורתיים, לעומת זאת, יכולים להתנדנד כאשר הרקמה נמוכה, מכיוון שקשיחות הליבה אינה מאוזנת עוד על ידי שכבה עבה של רקמה סביבה.

• מתח אחיד: תהליך הסלילה של גלילים ללא ליבה מפעיל מתח עקבי על פני כל הגליל. משמעות הדבר היא שהרקמה אינה משתחררת או מתפרקת מעצמה (בעיה שכיחה עם גלילים מסורתיים שנפצעו בצורה גרועה) ונשארת מסודרת עד לשימוש בסדין האחרון.